קסם זה נחמד, אבל מדע – זה הדבר האמיתי. אם נתקלתם בחצי-אלף חיוור וכחוש, שנראה כאילו דבר לא בא אל פיו לפחות בשבוע האחרון, ורגע אחר-כך הופתעתם מזריזותו וחדות-מוחו – כנראה שזכיתם להכיר את פרנהיים.
מאז שפרנהיים זוכר את עצמו, הוא ידע שהוא שונה משאר הסביבה ולא בדיוק אנושי, לטוב ולרע. כשהוא היה קטן הוא היה שואל על אבא שלו, אבל הפסיק לשאול אחרי שהוא הבין שהוא לא רק לא מקבל תשובה, אלא גם מעציב את אמו.
פרנהיים לא השתלב כל כך טוב בחברת שאר הילדים שהכיר. הם היו מציקים לו, הוא היה שונה מהם וגם היה קטן והתפתח לאט. בגיל 15, כאשר היה אמור להיחשב בוגר ולמעשה עוד נראה כמו ילד, הוא החליט לעזוב. אז הוא גילה את האמת על אבא שלו, שהיה אלף מהיער אשר הוא הגיע לעיר והתאהב באמו של פרנהיים. אחרי כמה שבועות ביחד הוא נפרד ממנה ועזב את העיר, כי הבין שהוא לא מסוגל להיקשר רגשית עם בת-אנוש שתמות הרבה לפניו ותחסר לו מאות שנים. כדי לא להקשות על האובדן, הוא ביקש ממנה שלא תנסה למצוא אותו. הוא לא ידע שהיא בהריון. פרנהיים החליט ללכת למצוא את אביו ולגרום לו לשלם על כך שנטש אותם. אבל כשהוא מצא אותו, הוא גילה שהוא לא מסוגל לכעוס עליו. הוא גם הוקסם מחברת האלפים שהוא לא הכיר עד אותו זמן, ושלח מכתב לאימא שלו שהוא נשאר איתם לזמן הקרוב.
האלפים התמחו במחקר מעמיק ורציונלי, דבר שפרנהיים התחבר אליו הרבה יותר מלחימה ברוטאלית או לחשי-קודש חסרי היגיון. אבל יותר מכול הוא אהב את האלכימיה. היא הייתה עבורו שילוב מושלם של ההיגיון וההבנה שחסרים בקודש, יחד עם כישורי הריפוי וחופש התנועה שחסרים במאגיה. פרנהיים החליט להתמחות באלכימיה. הוא נשארה עם האלפים עוד ועוד, למד והצטיין, אבל גם איבד את תחושת הזמן.
פרנהיים חזר הביתה כעבור שנים, צעיר ונלהב, וציפה למצוא את הכול בדיוק כפי שהיה – אבל אז גילה בדיוק למה אבא שלו עזב את אימא שלו, ולמה הוא לא היה מסוגלת לכעוס עליו. כל מי שפרנהיים הכיר הזדקן מאוד, חלקם כבר מתו לפני כמה שנים, וגם אמו הייתה זקנה וחולה. היא מתה כעבור שנה. במהלך השנה הזאת, פרנהיים הרגיש כאילו כל עולמו חרב עליו. הוא פחד מהמוות, ולאחר מותה של אמו החליט לעזוב את כל מה שהכיר ולהצטרף לאגודת אוסיריון, חוקרי הידע, על-מנת לפענח את כל צפונות האלכימיה ולהגשים באמצעותה את חלומו האולטימטיבי של כל יצור: חיי-נצח.

מאת:
עידן סוייר

Leave a Reply