תיאור:
עם פנים קודרות תמידית ומבט חודר, מעטים מרגישים בנוח בקרבתה. לרוב היא יכולה לגרום גם לחזקים ביותר להרגיש שלא בנוח עם מבט, והיא ידועה כמישהי ששכבר כופפה גברים בוגרים על ברכיה והפפליקה על ישבניהם במרכז כיכר העיר. היא אולי נראית כמו אישה זקנה ושברירית, אבל חיים של עבודה בשדות השאירו אותה עם גוף רזה ושרירי וכוח שמעטים יכולים להתחרות בו. מאז שעזבה את ביתה, היא הסתובבה באיים ארן ואבשלום ולמדה להשתמש בנשק ושריון, וכשיש צורך, היא יכולה להפתיע באמצעות שילוב קטלני של עבודת חנית בטווח ארוך וטקטיקת לחימה בטווח קרוב עם סימיטר ומגן. ובנוסף לכל זה, האלה סרנריי עצמה נתנה לה מכוחה, והיא מסוגלת לקעקע ולשרוף עבריינים.
ביוגרפיה:
כמישהי שנולדה על האי ארן (מזרחית לאסקדר) בליל הלהבים הבוערים, ושמשפחתה הייתה משפחת חוואים אדוקה לסרנריי, תמיד נאמר לה שהיא אהובה על האלה. היא הייתה ילדה רצינית, שמעולם לא בזבזה את הזמן הפנוי המועט שנותר לה לאחר עבודת החווה על משחק עם ילדים אחרים. מגיל צעיר היא נראתה בכל שבוע במקדש של סרנריי, תמיד מתפללת בלהט. בעוד שהיא הייתה אדוקה, המסרים של סבלנות ונעימות לא נקלטו אצלה; היא תמיד הייתה מעוניינת יותר בחלקים שדיברו על מיגור הרשע. הכהנים ששרתו במקדש היו מטרדים מהגישה שלה, וניסו להראות לה את הנתיב אל טוב הלב, אבל היא הייתה מתעלמת מהם ומתחקרת אותם על הדרכים לזהות תרשע, ועל סיפורים שעסקו במיגורו; ומכיוון שרוב הזמן היא הייתה אדיבה ולא התאכזרה לאף אחד, והייתה בבירור מאוד מסורה לאלה, ו, אם להודות על האמת, המבט שלה הפחיד את הכהנים, הם מעולם לא לחצו עליה.
במהלך חיייה היא עברה תלאות רבות, מגדלת את ילדיה ביד קשוחה לאחר שבעלה מת בגיל צעיר, דוחפת את כל מי שסביבה בכוח אל עבר מה שהיא האמינה שהוא המסלול הנכון. היא הייתה עמוד תווך של המקדש, ובעוד שכהנים באו והלכו, היא תמיד הייתה שם, מוודאת שכולם בשקט במהלך הטקסים. כמה חודשים לפני יום הולדתה ה60 כהן חדש הגיע לנהל את המקדש. הוא היה נחמד וחברותי כמו כל האחרים, אבל משהו בו הרגיש לה לא נכון. היא שמרה את זה לעצמה, אבל בליל ההולדת שלה, בזמן החגיגות של הלהבים הבוערים, היא שמה לב שהוא נעלם. היא הלכה לחפש ומצאה אותו בוזז את קופת המקדש ולוקח את הכסף לכיסו. היא התעמתה איתו לגבי זה; בתחילה הוא הכחיש, אבל בסוף ויתר והחליט להשתיק אותה. הוא שלף את הסימיטר שלו, אבל לא העריך נכון את כוחה – שנים של עבודת חווה השאירו אותה רזה, אך חזקה וזריזה, והזעם הקדוש שלה נתן לה אף יותר כוח. בזמן שהיא נאבקה איתו על החרב, הלהב פתאום החל לבעור והונף כאילו יד אחרת מניפה אותו. הכהן הופל מת לרצפה, וגרטרוד נשארה עומדת עם החרב בידה ומשימה חדשה לפניה, ממלמלת “אתה לא יודע שסרנריי מגינה על ההולכים בדרכה עם אש בלילה הקדוש הזה?”.
כבר באותו לילה היא ארזה את מטלטליה המועטים ועזבה, משאירה מאחוריה פתק וילדים ונכדים מבולבלים (אך עם תחושת הקלה). היא עזבה למצוא רשע שמתחזה למאמינים של סרנריי ולמגר אותו…
מאת:
עופר מתוקי

Leave a Comment